1דף קכ״ח ע״א גמר׳ רמ״א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, התוס׳ הביאו המשנה בטבול יום שם אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו. ולפ״ז צריכין לומר דר׳ יוחנן לאו דוקא באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אלא באוחז בגדול ואין קטן עולה עמו נמי לר״מ הוה כמחובר וזה לא משמע הכא. עכת״ד התוס׳, והוא לפלא בעיני דהרי באבר המדולדל אפילו מחובר בחוט השערה סגי, ובכל אופן קתני במתני׳ דהוכשרו בדמיה לר״מ ואיך אפשר לומר דבעינן לר״מ דוקא בחיבור שהאבר עולה עמה. ועיין במשנה כריתות פ״ג שם הגירסא ״עד שהוא מניח בו כשעורה״ אלא דהתוס׳ חדשים מגיה ״כשערה״ עפ״י הש״ס ותו״כ ובאמת מכאן משמע דבעינן עכ״פ חיבור כדי שהקטן יעלה עם הגדול וצע״ג.2שוב נתיישבתי דגם באוקימתא דרבה דמוקי ביש יד לאבר ע״י בהמה צריך לעיין איך קתני דהוכשרו מטעם יד הלא בחיבור כ״ש כחוט השערה שאין האבר עולה עם הבהמה איזה יד איכא כאן כיון דלא מיטלטל ע״י הבהמה וע״כ דעפ״י הרוב דיבר דאינו מדולדל עד כחוט השערה או אולי האי כחוט השערה חוץ מן העור קאמר דעור לא שייך כלל לבשר וצ״ע.
